עיריית רמת-גן נ' קלרה רזניק ז"ל ואח'

פסק דין

בפני תביעה לחיוב יורשים בחובות בגין מסי ארנונה, הנובעים מהנכס אשר הועבר להם בירושה.

הרקע העובדתי

התובעת הינה רשות מקומית הפועלת לפי דין ומוסמכת, בין היתר, לגבות מסי ארנונה ומים (להלן: "המיסים") בגין הנכסים המצויים בתחומיה. בין הנכסים בגינם מוסמכת התובעת לגבות מסים כאמור, מצויה דירת מגורים ברחוב המתמיד 18, רמת גן, הרשומה כחלקה 203/2 בגוש 6128 (להלן: "הדירה").

הנתבעים הינם נכדיה של קלרה רזניק ז"ל (להלן: "המנוחה"), אשר התגוררה בדירה עד לפטירתה ביום 10.3.98. המנוחה הייתה הבעלים הרשום היחיד של הדירה ובהתאם לצו מיום 27.1.99 לקיום צוואת המנוחה, הועברה הבעלות בדירה לנתבעים. רישום העברת הבעלות בדירה לנתבעים בוצע ביום 1.6.2000.

נתבע נוסף בתביעה זו היה מר אלכסנדר רזניק (להלן: "אלכסנדר"). אלכסנדר הינו בנה של המנוחה ואביהם של הנתבעים. בהתאם לאמור בצוואת המנוחה ניתנה לאלכסנדר ולרעייתו הזכות להתגורר בדירה עד לאריכות ימיהם. בהתאם לכתב תביעה מתוקן, אשר הגישה התובעת בתיק זה ביום 10.1.08, צורף גם אלכסנדר כנתבע נוסף ומשלא הוגשה על ידו בקשת רשות להגן ניתן כנגדו פסק דין ביום 10.8.08.

השתלשלות ההליך המשפטי

הכרעה במחלוקת הניתנת בשנת 2010 ומתייחסת לחוב שמקורו בשנת 1998 ולתביעה שהוגשה בדצמבר 2002 אינם עניין של יום יום, ודאי שלא בתביעה אשר אמורה הייתה להתברר "בסדר דין מהיר". לפיכך, תיעשה להלן סקירה קצרה של השתלשלות ההליכים.

החל מחדש מרץ 1998 לא שולמו לתובעת המיסים בגין הדירה. החובות לתובעת הלכו ותפחו וביום 4.12.02 הוגשה תובענה לתשלום סך של 14,898 ₪, סכום אשר לטענת התובעת מבטא את החובות בגין המיסים מחודש מרץ 1998 ועד ליום 3.11.02. התובעת לא הייתה מודעת לפטירתה של המנוחה וכך הוגשה התביעה כנגד המנוחה בלבד ובטענה כי היא זו החייבת את תשלומי המיסים לתובעת, בהיותה "המחזיק ו/או הבעלים" של הדירה.

במהלך ניסיונות התובעת להמציא את כתב התביעה, התברר לתובעת כי המנוחה הלכה לבית עולמה. לפיכך, הגישה התובעת לבית המשפט בקשות חוזרות ונשנות להשהיית ההליך המשפטי, אך למרות זאת נמחקה התביעה מחוסר מעש ביום 19.7.04.

ביום 14.3.05 הגישה התובעת בקשה להחייאת התביעה ולתיקון שם הנתבעת, כך שבמקום המנוחה תתברר התביעה כנגד הנתבעים – יורשיה. בית המשפט נעתר לבקשה ובעקבות הגשת כתב התביעה המתוקן החל הליך של גישור, אשר אחריתו במסמך הנחזה להיות הסדר, אליו הגיעו הצדדים ביום 28.8.05 ואשר קבל תוקף של פסק דין. התחייבות הנתבעים בהסדר הגישור לא קוימה והתובעת נקטה בהליכי הוצאה לפועל לאכיפתו. דא עקא, שבעקבות זאת טענו הנתבעים כי כלל לא ידעו אודות ההליכים בתיק זה וממילא שלא ידעו ולא הסכימו להסדר הגישור. לנוכח טענה זו הוגשה בקשה בהסכמה לביטול פסק הדין וביום 15.9.07 בוטל פסק הדין.

ביום 10.1.08, בעקבות ביטול פסק הדין, הגישה התובעת בקשה נוספת לתיקון כתב התביעה, הפעם לשם הוספת אלכסנדר כנתבע נוסף. בכתב התביעה המתוקן טענה התובעת כי הנתבעים (כיורשי המנוחה) ואלכסנדר "היו ו/או הינם המחזיקים ו/או הבעלים" של הדירה וחייבים את המיסים הנתבעים "ביחד ולחוד". בית המשפט נעתר לבקשה ולאחר שתוקן כתב התביעה ניתן ביום 10.8.08 פסק דין בהעדר הגנה כנגד אלכסנדר.

בעקבות מתן פסק הדין כנגד אלכסנדר, הגיעו התובעת והנתבעים להסכמה דיונית להשהיית המשך ההליך כנגד הנתבעים, בניסיון למצות את הליכי ההוצאה לפועל כנגד אלכסנדר. בהתאם, התעכב המשך בירור התובענה במשך מספר חודשים נוספים. הליכי ההוצאה לפועל כנגד אלכסנדר לא צלחו ומשכך נמשכו ההליכים כנגד הנתבעים, הצדדים הגישו תצהירים ונקבעה ישיבת הוכחות.

ישיבת ההוכחות התקיימה ביום 6.4.10. מטעם התובעת העיד מר דוד מזרחי, סגן מנהל מחלקת הגבייה של התובעת. מר מזרחי נחקר והעיד בעיקר על הפעולות בהן נקטה התובעת מאז החל להיווצר החוב והכחיש את הטענה כי התובעת התרשלה בפעולותיה לגבייתו. מטעם הנתבעים העידה הנתבעת 1. הנתבעת 1 העידה כי בקשה למתן צו לקיום צוואת המנוחה הוגשה זמן קצר לאחר פטירתה וכי למעט העברת הבעלות בדירה, לא היה לה כל קשר לדירה מאז ועד היום. עוד העידה הנתבעת 1 כי מתדפיסים אשר קבלה במישרין מהתובעת בשנת 2007 עולה כי אלכסנדר רשום כמחזיק בדירה ביחד עם המנוחה. בעקבות ישיבת ההוכחות הגישו הצדדים סיכומים בכתב.

טענות התובעת

לטענת התובעת, בתקופה הרלוונטית לתביעה (מרץ 1998 עד נובמבר 2002) הייתה המנוחה רשומה בספרי העירייה כמחזיקה בדירה. התובעת לא ידעה אודות פטירת המנוחה ורק לאחר הגשת התביעה, בשנת 2005, בעקבות בקורת שנערכה בדירה, שונה שם המחזיק בדירה כך שלמנוחה נוסף גם אלכסנדר כמחזיק נוסף בדירה.

עם פטירתה של המנוחה, טוענת התובעת, באים בנעליה הנתבעים כיורשיה וכמחזיקים בנכס, בין אם בפועל ובין כמחזיקים קונסטרוקטיביים. כל עוד לא ניתנת על ידי מחזיק הודעה כי חדל מלהחזיק בנכס הרי שהוא ממשיך לחוב במיסים לתובעת. כך גם ביחס ליורשים, אשר כל עוד לא הודיעו על הפסקת החזקתם בדירה הם ממשיכים לחוב במיסים בגין הדירה.

ביחס לטענת הנתבעים בדבר היות אלכסנדר רשום בספריה כמחזיק נוסף בדירה ביחד עם המנוחה, טוענת התובעת כי טענה זו נטענה לראשונה בישיבת ההוכחות ולא הובאה כל ראיות להוכחתה. התובעת מפנה לתדפיסים אשר צורפו לכתב התביעה וטוענת כי לפי הרישום בפנקסי העירייה הופיעה המנוחה והיא בלבד כמחזיקה בדירה.

מאחר והנתבעים באו בנעליה של המנוחה, מאחר והמנוחה החזיקה בדירה בלעדית לפי רישומי התובעת ומאחר ולא נמסרה לתובעת כל הודעה בדבר שינויי מחזיק בדירה בתקופה הרלוונטית – טוענת התובעת שיש לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעים בתשלום המיסים הנתבעים.

טענות הנתבעים